בלוג - מאמרים

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, ניסח במהלך עבודתו מודלים שונים באמצעותם המחיש את מבנה הנפש האנושית ואופן פעולתה. תחילה ניסח פרויד את המודל הטופוגרפי אשר כלל חלוקה של הנפש לרובד המודע, הלא מודע והסמוך למודע. בהמשך, חש פרויד כי מודל זה אינו מדויק דיו ולכן ניסח את המודל הסטרוקטורלי (מבני) אשר הציג את הנפש כבנויה משלש ישויות - איד, אגו וסופר אגו, אשר מקיימות ביניהן יחסים מורכבים. הדינמיקה ביניהם נחשבת למרכזית בהבנת תהליכים נפשיים והתנהגותיים, ומהווה את הבסיס לטיפולים פסיכואנליטיים.

כמו שאישה בהריון פתאום רואה שכולם בהריון, או מישהו שקנה רכב מסוים רואה פתאום מלא רכבים כאלה על הכביש, כך גם אני כגרוש פוגש הרבה גברים גרושים. הדבר המשותף לרבים מהם הוא האשמת הגרושה – אותה "אישה רעה" שעושה להם מרורים, עם כל ההשלכות של הבחירה הלא נכונה בחייהם. זה בכלל לא משנה אם הגירושים באו ממנה או ממנו, קל מאוד לברוח לתירוצים ולהתמרמרות. יחד עם זאת, עלינו לזכור שלכל מטבע יש שני צדדים, ולכל סיפור יש גרסה אחרת.

אנשים עובדים קשה מסיבות שונות ומגוונות. חלקם אומרים שהם עובדים קשה לפרנסה וכדי להבטיח לילדיהם חיים טובים ומאושרים וחלקם אומרים שאין להם הרבה ברירה, כי זה הפך לנורמה ודרישה של המנהלים, בעיקר בהייטק. אז נכון שהחיים בישראל מאוד מאתגרים אך במקרים רבים, אנשים מבלבלים בין עבודה קשה להתמכרות לעבודה.

לא הרבה מדובר על "גיל המעבר" של הגבר הואיל ותמיד הנושא משויך להפסקת הווסת אצל נשים והואיל וגברים מדחיקים יותר ומדברים פחות על חולשות, אך הוא בהחלט קיים. הכניסה לעשור החמישי לחיים מביאה לעתים קרובות לתקופה של התבוננות פנימית ותשאול עבור גברים רבים. נוהגים לקרוא לזה "משבר גיל חמישים" או "משבר אמצע החיים". זה מגיע על ידי מגוון של רגשות ואתגרים כאשר אנשים מתמודדים עם מציאות ההזדקנות, מעריכים מחדש את מטרותיהם ומתמודדים עם שאלות קיומיות. משבר אמצע החיים אינו חל על כולם, אך זוהי תופעה שגברים רבים נתקלים בה בדרגות שונות. זה מתרחש בדרך כלל בין הגילאים 40 עד 60, כאשר סוף שנות ה-40 עד תחילת שנות ה-50 הן לרוב תקופת השיא. לי זה קרה רק לפני כשנתיים לקראת יום הולדת 60 כשלא יכולתי להגות את המספר שש והמשכתי להגיד שאני בן 59. מה הסיבות שזה קורה לנו, כיצד אפשר להתגבר / להתמודד עם תקופה שכזו והאם אני התגברתי, תדעו בהמשך...

למה "למה" כל כך מעצבן? - לא, אני לא מתכוון לחיה שנקראת "למה" ומעצבנת גם כן כשהיא יורקת. אני מתכוון לשאלות שמתחילות ב"למה", שהן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אנחנו שואלים אותן את הילדים, את בני הזוג, את החברים, את העובדים שלנו - ובהחלט גם נשאלים אותן בעצמנו. אז למה, לעזאזל, שאלות "למה" יכולות להיות כל כך מעצבנות? ......

בעולם המהיר של היום, נראה שהמרדף אחר האושר קשור לעתים קרובות במציאת בת או בן זוג רומנטי. יחד עם זאת, חשוב להכיר בכך שאושר אמיתי אינו מסתמך רק על גורמים חיצוניים, במיוחד לא על נוכחות של אחר משמעותי. במקום זאת, התרגול של אהבה עצמית הוא זה שמעצים אנשים לחיות חיים מספקים ולמשוך את האדם הנכון כשהזמן מתאים. מאמר זה בוחן את הרעיון של אהבה עצמית וכיצד טיפוח האושר של האדם יכול להשפיע באופן חיובי על צמיחה אישית ועל הפוטנציאל למערכת יחסים בריאה ומשמעותית.

סיפורים של אחרים מעוררים בנו דחף כמעט בלתי נשלט לציין כמה אנחנו מבינים ואיך קרה לנו משהו דומה, אפילו יותר מופלא, מוזר או מצחיק. הנטייה של רבים מאיתנו היא למשוך את תשומת הלב ואת מוקד השיחה בחזרה אלינו כל הזמן, ופעמים רבות שיחות הופכות לאליפות "הסיפור המעניין". זהו הרגל מהצורך התמידי והבלתי מודע שלנו לקדם את מצבנו ומעמדנו, שיכירו אותנו, שיתחברו אלינו, שיאהבו אותנו. כשמישהו מספר לנו על עומס בעבודה, רובנו עושים את הטעות ועונים: "כן. אל תשאל מה קורה אצלנו בחברה....." וזאת במקום להתעניין בזה שסיפר לנו על העומס שלו.

אנו יכולים להסתובב ימים שלמים עם רגשות שליליים. זה קורה לנו אחרי ריב עם בן או בת הזוג, אחרי דייט לא מוצלח, אחרי ויכוח עם השכן או עם חבר טוב וזה קורה לנו בעבודה שאנחנו לא אוהבים עם הבוס או העובדים. ומה אנחנו עושים עם זה? כלום ושום דבר. אנחנו אוגרים ואוגרים כעסים, מסתובבים ממורמרים כלפי הסביבה ובעיקר כלפי עצמנו. אנחנו לא מצליחים לשחרר את הכעסים ועוברים לשפיטה עצמית והלקאה עצמית, דבר שמוריד לנו את הביטחון העצמי, את האנרגיות והמוטיבציה לנוע ולעשות דברים חדשים שיקדמו אותנו.

אנשים רבים עשויים להתמודד עם תחושת בדידות בשלבים שונים של חייהם. למרות שיש כאלה האומרים שבדידות היא מצב של ״להיות לבד״, למעשה מדובר במצב רוח. בן אדם יכול להיות על אי בודד ולא להרגיש לבד. ואדם אחר יכול להיות עם משפחתו וחבריו, ועדיין להרגיש בודד. הבדידות, היא תחושה אישית של האדם, ביחס למציאות שבה הוא נמצא. הבדידות, היא בעיקר תחושת חוסר שייכות של האדם, ביחס למציאות שבה הוא נמצא באותו הרגע.

רובנו אוהבים ו/או אהבנו את בנות זוגנו. (כן, גם אתם שכרגע לא בזוגיות, יכולים להיזכר כשאהבתם את האקסיות ממערכות יחסים ארוכת הזמן שהיו לכם). יחד עם זאת, חלקנו מרגישים ו/או הרגשנו, לפעמים, לא אהובים במערכת היחסים, וזאת מפני שנתינה וקבלה של אהבה באה לידי ביטוי בצורה שונה אצל כל אחד מבני הזוג. כלומר, אנו לא חולקים ו/או לא חלקנו את אותה שפת אהבה רגשית.

מערכת זוגית מתחילה בדרך כלל בהתאהבות אופורית, ואף אחד לא מעלה על הדעת אפשרות של חיכוכים עתידיים. יחד עם זאת, בתחילת הקשר נוטים לשים לב לכל הבעה, ניואנס או סימן קטן אצל בני הזוג. כמו כן נהיים גם מאד רגישים אחד כלפי השני וערים לשינויים. אף שקונפליקטים הם חלק בלתי נפרד מכל קשר אנושי, רוב הזוגות חוששים להתמודד איתו ובמקום לדבר זה עם זה על מה שמפריע, שותקים ו/או מעבירים את המסר באמצעות התנהגות שלילית, והכעס שהודחק פורץ החוצה בביקורת מגעילה. זה נכון שבתחילת הדרך הריבים נפתרים מהר יחסית ומתפייסים, אך במשך הזמן שני בני הזוג צוברים עוד ועוד משקעים, תסכולים או זיכרונות לא טובים מריבים קודמים, ועל כן תהליך הפיוס מתארך עם הזמן והריב הופך קשה יותר.

כולנו מכירים התמכרויות לכימיקלים כמו סיגריות, סמים ואלכוהול. רבים גם מכירים התנהגויות שונות כהתמכרות: משחקי מחשב, קניות, מין, הימורים ועבודה. כן, גם עבודה יכולה להיות התמכרות, והיא מכונה בלועזית וורקוהליות.